<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בלק</h1>
<h2>דף ד:</h2>
וירא בלק [במדבר כ"ב]. יש ראיה שהיא שמיעה שנ' (שמות כ' י"ח) וכל העם רואים את הקולות היא שמיעה וכן וירא בלק, ויש שמיעה שהיא ראיה כמו (שמות י"ח א') וישמע יתרו. דבר אחר וירא בלק זהו שאמר הכתוב (דברים ל"ב ד') הצור תמים פעלו וגו' מפני מה העמיד הקב"ה נביאים ומלכים וחכמים מאומות העולם כמו מישראל, כדי לטורדן מן העולם, שלא יהא להם פתחון פה לעתיד לבא לומר לפני הקב"ה רחקתנו אילמלא היה בנו נביאים וחכמים כמו מישראל היינו עוסקים בתורה. ראה מה יש בין נביאי אומות העולם לנביאי ישראל, נביאי ישראל מחזירין את האומות מן העבירות שנ' (יחזקאל ל"ג ז') ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל, נביא שעמד לאומות בלעם הרשע העמיד (פרעה) [פרצה] לאבד הבריות [מעוה"ב] ולזנות לבנות מואב, לקצר לבעל פעור. לכך נקרא בלק שעל ידו הקב"ה בולק נבואה מאומות העולם. וזהו וירא בלק, וירא הקב"ה ברשעתן של אומות העולם ובולק מהם נביאים.
בן בעור [במדבר כ"ב]. שבא על בעירה ואתונו. פתורה. שם עירו פתורה. ד"א כשולחני הזה שהכל מרצין אצלו כך כל המלכים באין ונמלכין בו. ארץ בני עמו. שמשם היה בלק ונתנבא לו בלעם שסופו למלוך. ד"א פתורה, פותר חלומות היה, ולבלק פתר לו חלומו שיהא מלך, וחזר להיות קוסם, וחזר בו להיות רוח הקודש. הנה כסה את עין הארץ. כלומר הנה שטף סיחון ועוד שהם עינים של [הארץ. ד"א שהם כוסין עינו של] עולם.
מה אקוב לא קבה אל [במדבר כ"ג]. אמר בלעם אף כשנטל יעקב [הברכות] במרמה מאביו והטעה את אביו, ולא קללו אביו כשד ולא כמקוס שנ' (בראשית כ"ז י"ח) גם ברוך יהיה, ואני היאך אוכל לקללם. ד"א לא קבה אל. אמר בלעם אף כשהיו ישראל חייבין מיתה על שמרדו וכפרו בעיקר ואמרו (שמות ל"ב ד') אלה אלהיך ישראל, אעפ"כ לא זז חיבתן מהן, ולא נטל מעליהן ענני כבוד ולא מן ולא באר ולא זעם עליהם, והשרה שכינתו באהל מועד והיאך אוכל לקללם. ד"א לא קבה אל. בברכות של הר גריזים הזכיר שמם שנ' (דברים כ"ז י"ב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וגו' ובקללות בהר עיבל לא הזכיר שמם שנ' (שם שם י"ג) ואלה יעמדו על הקללה ולא כתיב לקלל את העם. וכן כשחוטאין כתיב (דברים כ"ח ט"ו) והיה אם לא תשמע ובאו עליך כל הקללות ולא הזכיר שמו הקדוש בכללם, אך על ברכתו הזכיר שמו הקדוש שנ' (שם כ"ח א') ונתנך ד' אלקיך עליון וכן (שם שם ח') יצו ד' אתך את הברכה וגו'. ומה אזעום לא זעם ד'. בגמרא אין לי כח לקלל העם אלא בשעה שהוא זועם שנ' (תהלים ז' י"ב) ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע כאמרו וכל אותן (יום) [הימים] לא זעם, וזשה"כ (מיכה ו' ה') עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו' למען דעת צדקות ד', שלא זעם כל אותן הימים.
לא הביט און ביעקב [במדבר כ"ג]. אמר בלעם היאך אתה סבור שאוכל לקללם, אין הקב"ה מסתכל בעבירות שבידם ולא בגיאות שלהם שנ' ולא ראה עמל בישראל. וכן תרגם אונקלוס. ד' אלקיו עמו. אמר בלעם אתה אומר לכה ארה לי יעקב, פרדס שאין לו שומר יכול הגנב להזיקו או [אם] השומר ישן, אך באלו כתיב (תהלים קכ"א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והיאך אני יכול להזיקם וה' אלקיו עמו שהענן הולך לפניו. ותרועת מלך בו. זו קיבוץ גליות שנ' (ישעי' כ"ז י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר וגו' ואותו שופר הוילון יטול הקב"ה ויתקע ג' תקיעות וכו'. ד"א לא הביט און ביעקב. אמר בלעם אף במקום שאתם אומרים ששיקר יעקב לאביו שאמר (בראשית כ"ז י"ט) אנכי עשו בכורך לא שיקר, להכי קרינן אנכי עשו בכורך.
<h2>דף כ.</h2>
וירא פנחס [במדבר כ"ה]. בילמדנו [תנחומא פנחס י'] וכן פסק הרואה אדם משונה ממעי אמו כגון כושי או ננס אומר בא"י אמ"ה משנה הבריות, אך אם נשתנה לאחר לידתו אומר בא"י דיין האמת, והרואה אילנות יפות ובריות יפות וטובות אומר בא"י אמ"ה אשר ככה לו בעולמו, הרואה הרבה מן בני אדם אומר בא"י אמ"ה חכם הרזים. ופסק שבכל ברכה וברכה צריך לברך מלך העולם שנא' (כ"ג כ"א) ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ולכך הלכה כרבא דאמר כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה.
<h2>דף כה.</h2>
תמות נפשי מות ישרים [במדבר כ"ג]. ביקש להיות לו חלק עם האבות עולם וצדיקי ישראל.
